כדי לקרוא, חשוב לזהות את האותיות ולדעת את שמותיהן. הכרת שמות האותיות היא מחצית מלימוד הקריאה, שכן התחלת השם של האות היא גם הצליל שלה, כלומר: ט?ית אומרת את התחלת השם שלה, ט, בית אומרת ב, וכו'.
לאחר הכרת הצליל של האות, אפשר ללמוד את משמעות העיקרון האלפביתי. העיקרון האלפביתי מאפשר לנו לכתוב ולקרוא במדויק את כל המילים בשפה שלנו. ילד שרוכש את ההבנה של העיקרון האלפביתי, כבר מבין למעשה את הקריאה, ונותר רק ללמד אותו אותיות וסימני ניקוד נוספים, על בסיס אותה הבנה.
משמעות העיקרון האלפביתי היא שכל אות "אומרת" את הצליל שבהתחלת שמה, והניקוד שמתחתיה או לידה "קובע" איך האות תאמר את הצליל שלה. למשל, אלף עם קמץ, נשמעת אחרת מאלף עם חיריק.
מה שנותר הוא למצוא דרכים לזכור את שמות האותיות השונות וצליליהן, ואת משמעות סימני הניקוד. ילדים רבים שוכחים ומתבלבלים. לחיזוק הזיכרון ניתן להשתמש במצגות שבאתר,. ה"פטנטים" שמופיעים במצגות מבוססים על נסיוני כמורה מתקנת במשך 15 שנה, חלקם המצאתי וחלקם אספתי.
הלימוד מבוסס על קישור אסוציאטיבי בין צורת האות לבין הצליל שהיא משמיעה. לדוגמא, צדי דומה לציפור עם כנף באמצע. הציפור דומה לצורת הצדי, והמילה ציפור מתחילה ב- צ'. הסימן של הצדי-ציפור עוזר גם להבדיל בין שתי אותיות בעלות צורה דומה: ע', וצ'. ע' דומה לעגלה עם תינוק באמצע. בדרך זו של קישור בין צורה לצליל מודגמים באתר גם שאר הסימנים לזכירת האותיות או הניקוד.
זיהוי ולימוד שמות האותיות יכול להיות קל למדי, ולהיעשות בלי לחץ. כדאי לרכוש ערכה של אותיות מגנטיות בצבע אחד (כדי שהילד לא ילמד לזהות את האות על פי צבעה השונה). למרבה הצער, לא מוכרים ערכת אותיות יחד עם ניקוד, כנראה מסיבות בטיחות.
האותיות צריכות להיות בפונט שדומה לפרנק ריהל, כלומר האותיות מובחנות זו מזו, ז' לא דומה ל- ו', ב' לא דומה לכ', וכו'. את האותיות יש להצמיד, לא לפי סדר א"ב, על דלת פלדלת או דלת המקרר. בבתים רבים האותיות המגנטיות שוכנות אחר כבוד במגירת הצעצועים...
כאשר האותיות נמצאות במקום נגיש לילד, הוא ישחק איתן. מדי פעם אחת תיפול ואפשר יהיה להגיד לו, תרים את האלף, או שהוא יקח אות וישאל איזו אות זאת.
למידה של דבר אחד ליום היא מאוד מומלצת. בדרך כלל כשלומדים כמה דברים חדשים, זוכרים במקרה הטוב רק את הדבר האחרון (וכשלומדים רק כדי לרצות את ההורים הלוחצים, לרוב לא זוכרים כלום, ובודאי שלא נהנים מן הלימוד).
בקצב של אות אחת ליום או יומיים, וכבדרך אגב, הילד יכול לרכוש את שמות האותיות בתוך חודש. קצב מספיק בהחלט. אם יש קשיים בזיכרון, ניתן להשתמש במצגות באתר.
לאחר לימוד האותיות או תוך כדי, אפשר לקשר בין אות לבין ניקוד מסויים. ישנם 14 סימני ניקוד, אבל הם מתחלקים למעשה לזוגות או שלישיות, ולכן קל יותר ללמוד אותם. לדוגמה: לקמץ, פתח, וחטף פתח יש צליל וצורה דומים. לסגול, צירה וחטף סגול, צורה דומה ואותו צליל.
באתר שלומית אולצ'יק שלומדים תוכלו למצוא גם הדרכה כיצד להקנות את בסיס הקריאה, מאפס ידע עד לקריאת קטע קצר, ב- 15 שיעורים קצרים - "איך ללמד קריאה".
לאחר הכרת הצליל של האות, אפשר ללמוד את משמעות העיקרון האלפביתי. העיקרון האלפביתי מאפשר לנו לכתוב ולקרוא במדויק את כל המילים בשפה שלנו. ילד שרוכש את ההבנה של העיקרון האלפביתי, כבר מבין למעשה את הקריאה, ונותר רק ללמד אותו אותיות וסימני ניקוד נוספים, על בסיס אותה הבנה.
משמעות העיקרון האלפביתי היא שכל אות "אומרת" את הצליל שבהתחלת שמה, והניקוד שמתחתיה או לידה "קובע" איך האות תאמר את הצליל שלה. למשל, אלף עם קמץ, נשמעת אחרת מאלף עם חיריק.
מה שנותר הוא למצוא דרכים לזכור את שמות האותיות השונות וצליליהן, ואת משמעות סימני הניקוד. ילדים רבים שוכחים ומתבלבלים. לחיזוק הזיכרון ניתן להשתמש במצגות שבאתר,. ה"פטנטים" שמופיעים במצגות מבוססים על נסיוני כמורה מתקנת במשך 15 שנה, חלקם המצאתי וחלקם אספתי.
הלימוד מבוסס על קישור אסוציאטיבי בין צורת האות לבין הצליל שהיא משמיעה. לדוגמא, צדי דומה לציפור עם כנף באמצע. הציפור דומה לצורת הצדי, והמילה ציפור מתחילה ב- צ'. הסימן של הצדי-ציפור עוזר גם להבדיל בין שתי אותיות בעלות צורה דומה: ע', וצ'. ע' דומה לעגלה עם תינוק באמצע. בדרך זו של קישור בין צורה לצליל מודגמים באתר גם שאר הסימנים לזכירת האותיות או הניקוד.
זיהוי ולימוד שמות האותיות יכול להיות קל למדי, ולהיעשות בלי לחץ. כדאי לרכוש ערכה של אותיות מגנטיות בצבע אחד (כדי שהילד לא ילמד לזהות את האות על פי צבעה השונה). למרבה הצער, לא מוכרים ערכת אותיות יחד עם ניקוד, כנראה מסיבות בטיחות.
האותיות צריכות להיות בפונט שדומה לפרנק ריהל, כלומר האותיות מובחנות זו מזו, ז' לא דומה ל- ו', ב' לא דומה לכ', וכו'. את האותיות יש להצמיד, לא לפי סדר א"ב, על דלת פלדלת או דלת המקרר. בבתים רבים האותיות המגנטיות שוכנות אחר כבוד במגירת הצעצועים...
כאשר האותיות נמצאות במקום נגיש לילד, הוא ישחק איתן. מדי פעם אחת תיפול ואפשר יהיה להגיד לו, תרים את האלף, או שהוא יקח אות וישאל איזו אות זאת.
למידה של דבר אחד ליום היא מאוד מומלצת. בדרך כלל כשלומדים כמה דברים חדשים, זוכרים במקרה הטוב רק את הדבר האחרון (וכשלומדים רק כדי לרצות את ההורים הלוחצים, לרוב לא זוכרים כלום, ובודאי שלא נהנים מן הלימוד).
בקצב של אות אחת ליום או יומיים, וכבדרך אגב, הילד יכול לרכוש את שמות האותיות בתוך חודש. קצב מספיק בהחלט. אם יש קשיים בזיכרון, ניתן להשתמש במצגות באתר.
לאחר לימוד האותיות או תוך כדי, אפשר לקשר בין אות לבין ניקוד מסויים. ישנם 14 סימני ניקוד, אבל הם מתחלקים למעשה לזוגות או שלישיות, ולכן קל יותר ללמוד אותם. לדוגמה: לקמץ, פתח, וחטף פתח יש צליל וצורה דומים. לסגול, צירה וחטף סגול, צורה דומה ואותו צליל.
באתר שלומית אולצ'יק שלומדים תוכלו למצוא גם הדרכה כיצד להקנות את בסיס הקריאה, מאפס ידע עד לקריאת קטע קצר, ב- 15 שיעורים קצרים - "איך ללמד קריאה".
שלומית אולצ'יק, בעלת אתר שלומדים
באתר מצגות פאוורפוינט וקבצי וורד להדרכה ל לימוד קריאה , לימוד כתיבה ועוד...
באתר מצגות פאוורפוינט וקבצי וורד להדרכה ל לימוד קריאה , לימוד כתיבה ועוד...
